פסק-דין בתיק ע"ו 29318-01-13

1.         המערער יליד 1984. ביום 16.7.06 בזמן מתקפת הטילים על חיפה נפצע מרסיסי קטיושה בצוואר בעת שמירה בבסיס. המערער הוכר בגין פגימות שונות בדרגת נכות כוללת של 49%, מתוכן דרגה של 30% בגין  PTSD 34(סעיף א(ד) ) ודרגה של 10% בגין פגיעה עצבית באזור הצוואר (סעיף 29(6)II). המערער הגיש בקשות שונות ורבות להכיר בנכויות נוספות כמו גרון, שמיעה, או להכיר בהחמרה לגבי הנכות שנקבעה, אך אלו נדחו.

2.         בדצמבר 2011 הגיש המערער תביעה לפי תקנה 9 להכיר בכאבי הראש שלו כנובעים מהנכות המוכרת של PTSD  או בגין הפגיעה העצבית בצוואר. כתימוכין לבקשה זו המציא המערער חוות דעת של ד"ר חן הלוי, מומחה לנוירולוגיה שטען שיש לראות במיגרנה ממנה סובל המערער כנכות הנובעת מפציעתו.

3.         ועדה מחוזית מיום 7.2.12 הכירה בכך שיש קשר בין PTSD ומיגרנות אך מאחר והמיגרנות הן חלק מתסמונת ה-PTSD המוכרת, אין מקום לקבוע נכות נפרדת בגינה. יצוין שוב כי הנכות שנקבעה בגין ה-PTSD היא בדרגה של 30%.

4.         המערער ערער לוועדה רפואית עליונה ושוב נטען כי על פי תקנה 9 יש לקבוע שכאבי הראש מהם סובל המערער הם פועל יוצא מפגיעתו הנפשית או מהפגיעה בצווארו.

5.         ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 6.9.12. הוועדה שמעה את הטיעונים של ב"כ המערער כמו כן שמעה את תלונות המערער עצמו אשר ציין כי מאז הפציעה הוא סובל ממיגרנות קשות שלא סבל מהם קודם לכן. לשאלת חברי הוועדה השיב כי הוא סובל מכאבי הראש משנת 2006 מאז הפציעה, כמה חודשים לאחר הפציעה.

            הוועדה עיינה בכל התיק הרפואי המצוי בפניה וכן החומר שמצוי בידי המערער, בכלל זה פרוטוקולים של ועדות רפואיות שונות, רישומי תלונות התובע כפי שהוגשו על ידי התובע, מכתבים רפואיים של הפסיכיאטרית ד"ר בלנארו  ומסמכים אחרים, וציינה כי באף אחד מהם לא הוזכרה בעיית כאב ראש או מיגרנה על ידי המערער. גם לא צוין שום טיפול המכוון למיגרנה או בדיקות עזר בנושא זה. הרישום הראשון המתייחס למיגרנה מצוי בחוות דעת רפואית של ד"ר חן הלוי מיום 14.8.11, חוות דעת שהובאה על ידי המערער ומטעמו. בחוות דעת זו נרשם מפי המערער "לקראת סוף השיקום החל מר פילוסוף לסבול מכאבי ראש התקפיים". הוועדה ציינה כי טיעון זה איננו נסמך על תיעוד רפואי כלשהו. לאור האמור, הוועדה לא קבלה את טענת המערער כי סבל מכאבי ראש בסמוך לאחר הפציעה ולכן גם לא קבלה את מסקנתו של ד"ר הלוי בחוות דעתו. הוועדה ציינה כי לדעתה אין קשר לפי תקנה 9 בין כאבי הראש המתוארים לבין הנכות המוכרת.

6.         המערער טוען כי הוועדה בחנה רק את הקשר בין המיגרנה ל-PTSD  ולא התייחסה למכלול השיקולים שהעלה ד"ר חן הלוי בחוות הדעת מטעמו, היכולים לגרום למיגרנות.

            לדעת המערער היה על הוועדה לבדוק את אפשרות הקשר הסיבתי לגבי כל אחד מהמנגנונים שציין ד"ר הלוי בחוות דעתו. עוד נטען כי אי סבירותה של ההחלטה מאפשר לבית המשפט להתערב בה.

7.         מהחלטת הוועדה הרפואית העליונה עולה כי לא קבלה את טענת המערער לעניין קיומם של כאבי ראש מיד לאחר הפציעה. הפציעה היא מחודש יולי 2006 ואילו הטענה הובאה לאחר יותר מחמש שנים, לראשונה.

            התיק עמוס בבקשות חוזרות ונשנות שהגיש המערער לקצין התגמולים. המערער נמצא מתלונן על מכאובים רבים או פגמים רבים שהוא סבור שהם תוצאה של האירוע או הנכות המוכרת. למרות זאת, לא מופיעה תלונה על מיגרנות. בפני המערער עמד מספר רב של הזדמנויות בהן יכול היה להביא תלונתו על כאבי ראש. למרות זאת, לא נזכרו תלונות כאלה. כך מפגישות עם פסיכיאטרים שונים מסוף שנת 2006 תחילת 2007 בהם פירט את מצבו, כך גם בבדיקה על ידי נוירולוג שם לא מופיעה התייחסות כלשהי לכאבי הראש, גם לא במספר רב של התייצבויות בפני הוועדה הרפואית שאיננו מתייחס לנושא של כאבי הראש. גם במכתב באת כוחו של המערער לאגף השיקום מיום 27.6.12 מצוין כי לאחרונה, החל המערער לסבול מכאבי ראש.  גם בכך יש לסתור את דברי המערער בפני הועדה.

            משלא השתכנעה הוועדה מבחינה עובדתית כי סבל המערער מכאבי ראש בסמוך לפגיעה, למרות שטען זאת בפניה בצורה מפורשת, ועובדה זו אכן מאומתת במסמכים, אין מקום להתערבות בית משפט בנקודה זו.

8.         יש מקום לציין כי גם אם הייתה הוועדה מקבלת את טענת המערער כי כאבי הראש שלו באו בסמוך לפגיעה והם תולדה של מצב PTSD, הרי שאז ניתן היה לומר כי סעיף 34א(ד) בגינו נקבעה למערער דרגת נכות של 30% מכסה גם את המצב של כאבי ראש, שכן סעיף ד' נוסחו "הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיבים ניכרים...". ב"כ המערער סברה שיש לקבוע למערער נכות נוספת בגין המגרנות, תחילה טענה לס' 29(6) אך ראינו כי כבר נקבעה נכות למערער לפי מבחן זה, בדרגה בינונית.  לאחר מכן ציינה את סעיף 33, אך סעיף זה דן בהפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות, ואין המערער מאובחן ככזה. עולה, כי דרגת הנכות הגבוהה שנקבעה למערער בנושא ה-PTSD  יכולה להכיל למעשה גם סימנים אוביקטיבים מסוג כאבי ראש.

            ב"כ המערער סבורה שהוועדה הייתה צריכה לדון באופציות נוספות שהעלה ד"ר הלוי שהן פגיעת הדף או פגיעה חיצונית באזור הראש והצוואר בגין דלקת סטרילית וכרונית במנגנון האוטואימוני בקצות העצבים התחושתיים. הוועדה הרפואית העליונה לא קבלה את הטענה ברמה העובדתית שהמערער סבל ממיגרנות בסמוך לפגיעה על אף שהציג זאת כך, לכן גם התייתר הדיון המפורש בנושא הקשר הסיבתי בגין מצב זה או אחר. מעבר לצורך אוסיף כי ד"ר הלוי בחוות דעתו איננו מציין קשר סיבתי מובהק בין פגיעה מסוימת שאירעה למערער לבין כאבי הראש, אלא אפשרויות תיאורטיות הבאות בחשבון כפי שהתבטא "יהיה אשר יהיה המנגנון, הקשר האפידמיולוגי בספרות הינו ברור". גם ד"ר הלוי איננו מתייחס באופן נחרץ לסיבה ספציפית במקרה של המערער אשר לדעתו היא זו שגרמה למיגרנות.

9.         מהנימוקים המפורטים לעיל - הערעור נדחה.

10.       אין צו להוצאות.

11.        המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.